הצריך הזה

"צריך לקום מהמיטה,

צריך לגמור את החביתה,

צריך לצחצח שיניים.

צריך ללעוס לאט,

צריך להיות נחמד,

ולהגיד לאן אתה יוצא.

צריך וצריך,

ומרוב שהצטרכתי -

כבר שכחתי

מה אני רוצה."

(יהונתן גפן, "הצריך הזה")

צריך גם לכבס, צריך גם לבשל, צריך לנוח בצהריים...צריך וצריך. אבל מה אנחנו רוצות? מה אנחנו באמת רוצות? מה משמח אותנו? מה עדיין משמח אותנו? במירוץ המודרני בו אנו שותפות בעל כורחנו, האם אנחנו עדיין זוכרות מה משמח אותנו? מה גורם לנו לחייך?
מתי בכלל היה לנו פנאי לחשוב/לחקור מה אנחנו רוצות, מה אנחנו אוהבות. האם אי פעם בכלל עשינו מה שרצינו או שתמיד ברמה בלתי מודעת כל שהיא פעלנו כי "צריך"?( צריך לעשות תואר, צריך להתחתן והכי חשוב, צריך להיות מאושר..)
עכשיו כשאנחנו בשיא עומס ההורות, מה משמח אותנו/ אתכן? מה באמת אתן רוצות לעשות? והאם אתן עושות את זה?
תקדישו 5 דקות ביום לעשיית משהו שגורם לכן לחייך ומיועד לשמח רק אתכן. 5 דקות! לא תאמינו איזה הבדל זה עושה בחיים. וכן, בהייה בקיר עם כוס קפה ביד נחשבת, הרי יש אנשים שנוסעים עד להודו בשביל לבהות, לא?
תחייכו! כי "מוכרחים" להיות שמח...