אני רוצה ע-כ-ש-י-ו!

"רגע אחד להמתין.. עוד רגע תקבל... עוד לא תורך... עוד שנייה אתן לך.."
מה זה הרגע הזה לעזאזל? מי זו שנייה? ובעיקר למה לא עכשיו ומיד! אני רעבה, עכשיו! אני רוצה את זה ע- כ- ש-י-ווו!
דחיית סיפוקים הוא נושא לא פשוט אצל ילדים. כמונו, גם הם רוצים הכל ועכשיו. רק שלהבדיל מאיתנו, הם לא רק רוצים, הם יודעים שהכל מגיע להם, שייך להם ובאופן כללי "נוחת" בכף ידם ברגע שהם רק חושקים בו. מצב נפלא ואידיאלי לחיות בו ..עד שמופיע איזה אח קטן/ גדול, חבר בגן או סתם אמא עם עקרונות... מה עושים? איך מתאפקים? איך מלמדים אותם להתאפק לרגע, להמתין עוד שנייה?
אני קפצתי ראש בנושא הזה. אם כבר לדחות סיפוקים אז בתחום הכי קשה, אוכל. כשיושבים לאכול במשפחתון הילדים יושבים (לא קשורים!!) בכיסאות קטנים סביב השולחן. הם יושבים ומחכים, אני חוזרת: מחכים שאגיש את האוכל. הם לא קמים,לא קופצים וגולת הכותרת, לא דופקים על השולחן או על הראש של מי שיושב לידם... לימדתי אותם לשים ידיים על הברכיים ולחכות. והם מחכים ומחייכים. גאים. בני שנה!! מחכים... הם י-כ-ו-ל-י-ם!

"אני רוצה, אני רוצה
את כל מה שיש בנמצא
ולא אסבול שום רביצה
כשאני רוצה אני רוצה.

הרי עדיין לא מיציתי,
את כל מה שרציתי,
כי מהבוקר עד חצות
אני פשוט
רוצה
לרצות."
"על החיתול ישבתי", שירלי יובל יאיר

אם להמתין לאוכל הם יכולים, אתן חושבות שלחכות לתורם בצעצוע הם גם יכולים?