פעם בשנה אנחנו מתחפשים לחלומות שלנו. יום בשנה אנחנו יכולים להיות מי שהיינו באמת יכולים, או רוצים, להיות. בשאר ימות השנה אנחנו מחפשים. מחפשים מי אנחנו רוצים להיות, מה אנחנו יכולים להיות, ולמה אנחנו לא...
גם את הילדים אנחנו מחפשים בפורים. אבל מה עם שאר ימי החול בשנה?
ביומיום אנחנו מחפשים את ילדינו לחלומות שלנו. אלו שלא הגשמנו. מתי נאפשר גם להם לחפש? מבלי משים אנו נוטים "לחפש" ו"להלביש" את הילד בחלומות שלנו. בתקוות ובציפיות. שולחים לחוגים, מתמחים בגנים ובתי ספר מיוחדים. אבל מה עם הילד? מה הוא רוצה?
לעיתים קרובות מדי אני נתקלת בילדים שבעל כורחם מסתובבים "מחופשים" כל השנה. כל החיים. מתי ניתן להם זמן להיות הם עצמם? לגלות מי הם בכלל? האם אנחנו בכלל מאפשרים להם להכיר את עצמם או שמרב חוגים ופיתוח הפוטנציאל (חלומות ההורים) הם כבר שכחו מה הם בכלל רצו?
הילדים הם לא אנחנו. "הם גשר אל עצמנו שנתן לנו הזמן..."(שלום חנוך). תנו להם להיות מי שהם. אל תחפשו אותם בחלומותיכם. לא בפורים ולא במשך כל השנה.
"ילדכם אינם ילדכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם,
באים המה דרככם אך לא מכם,
חיים עמכם אך אינם שיכים לכם.
תנו לילדכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם,
כי להם הגיגיהם.
גופם ישכון בבתיכם, אך לא נשמתם
כי נשמתם מסתופפת בבית המחר -
שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם.
אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם אל לכם לעשותם כמותכם,
כי החיים פנייהם קדימה לא אחור. "
ג'ובראן חליל ג'ובראן, "הנביא"
חיפוש נעים וחג שמח!
להתחפש, לחפש,חופש...
השבמחקלמצוא,להימצא,להתמצא...
מדהים מה ניתן למצוא מתחת לתחפושות המילים.
מעניין..
השבמחק