איך קוראים לך ילד? - "תומר גרינפלד"
ואיך לאבא? - "איציק גרינפלד"
ולאמא? - "מיכל סלע..."
אז מאיזה משפחה אתה? - "..גרינפלד..."
אמא לא מהמשפחה - "היא כן, אבל..."
ככה ,בשקט, מבלי משים, אנו זורעים בילד זרעים ראשונים של בלבול בביטחון של הדבר הכי בסיסי שיש לו- התא המשפחתי. נוטעים בו מסרים, לא מודעים, לגבי משמעות בניית תא משפחתי והויתורים שאחד הצדדים (נחשו מי) צריך לוותר..
יצירת תא משפחתי משמעותו איחוד שני יחידים לישות חדשה. יצירת יחידה חדשה בחברה בה אנו חיים. איך נקרא ליחידה הזו? שני שמות משפחה נפגשים והופכים לאחד. אני משנה את מהותי. אני הופכת מיחידה, בת של... לזוג של... מי יהיה מוכן לוותר על מהותו הישנה ולקבל על עצמו להיות חלק ממשהו חדש? האם אני באמת מוכנה להיהפך ולהיות חלק ממשפחתו של בעלי? האם אני מוכנה להכיר בזה שבעצם הפיכתי לאשה נשואה אני "עוזבת" את זהותי הישנה העצמאית והופכת להיות " אשתו של"? מוותרת על עברי והופכת מסלע לגרינפלד? ואולי בכלל הוא צריך לוותר? ואולי בכלל שנינו נוותר וניצור שם חדש? נתנתק (לא במודע) ממשפחותינו וניצור ישות חדשה?אולי גם הילדים שלנו , בתורם, "יוותרו" על משפחתם ויבנו ענף משפחתי חדש? איזה רצף משפחתי אנחנו רוצים לשמר? איזו הוויה של משפחה אנחנו רוצים להעביר לילדינו? ולמה?
בנישואין, כמו בכל דבר אחר בחיים, צריך לעשות ויתורים. ויכוחים, עימותים ושאר עניינים הם בלתי נמנעים. אבל כאן אין לאן לברוח.. כאן את כאן וזהו. וצריך להתמודד עם האתגר ולפתור אותו. ולכן צריך לזכור: כשהוא מקל, את חבל. את אשה ולכן ניחנת בגמישות ובגרות שלגבר פשוט אין. עכשיו זה גם כבר מוכח במחקרים על מבנה המוח ("המוח הנשי" - לואן בריזנדיין). תתגמשי. תוותרי. הוויתורים שלך יובילו לאוירה טובה בבית ולגבר מרוצה. וגבר מרוצה, לא מתווכח!
זאת כל התורה לשלום המשפחה. וכל מעשה במחשבה תחילה. וותרי על שם המשפחה. תעשי חלק ממשפחתו של בעלך. תני לו להרגיש מוביל וראש משפחה. (זה גם חובות לא רק זכויות אבל על זה בהזדמנות אחרת). תרגלי כניעה והכנעה. והעניקי לילדיך ביטחון ביציבות המשפחה שלהם. תני להם לדעת שהם שייכים למשפחה מאוחדת ויציבה שלא מתכחשת לעברה.
ועל זה פרויד אמר " לפעמים סיגר הוא רק סיגר..." ושם הוא, אולי, רק שם.
אז מהו שם המשפחה שלכם? ולמה?
אם הילד גדל כך, עד ששואלים אותו אין בעיה עם זה. החברה היא שנוטעת בלבול. אז מה? לא נתקדם? לא נשתנה? נשמר את כל הערכים הישנים של מי חייבת לוותר לעד כדי שחלילה לא נבלבל את הילד?
השבמחקאולי נסביר לילד עם הוא שואל במקום לוותר? במשפחה בריאה הבטחון לא מתערער כי פתאום מישהו שאל משהו. הדרך להעביר יציבות ואחידות אינה בססמאות ריקות או בתוויות כאלה או אחרות, אלא בבית חם ואוהב.
נכון. במשפחה יציבה מדברים בפתיחות עם הילדים ומסבירים על שם המשפחה. אני פשוט חושבת שלהסביר איך ויתרתי,כאשה, על שם משפחתי משום שבחרתי להשתייך למשפחתו של בעלי ולהעניק לילדי את שם משפחתו מעביר לילדי מסר של ויתור בחיי הנישואין. וכמו שכתבתי בנישואין יש גם ויתורים והאשה, מעצם היותה אשה, יותר מיומנת ומסוגלת לוותר ולהתגמש.לדעתי שיחה כזו, מעצבת לילדים תפישה מסוימת לגבי נישואין וחיים כזוג. וזה חשוב לי. ברור שכל אחד רואה את חיי הנישואין באופן שונה ועושה את הבחירות שמתאימות לו. לי זו הבחירה שמתאימה.עוד לא פגשצי זוג שבו הבעל הוא הכח המניע מאחורי הצלחת הנישואין.בכל הזוגות הנשואים באושר שאני מכירה האשה היא זו שאחראית להצלחת הנישואין.
השבמחק