"בוא אלי קוראת לו אמא בוא אלי צעד קדימה!
אך פילוני לא יזכור אי פנים ואי אחור...
בא הביתה אבא פיל ופילוני לא רגיל,
פיל פילון נבהל מאד ומיד התחיל לצעוד."
מי לא שרה את השיר הזה כשהילד עשה את צעדיו הראשונים? איזה מסר סמוי עובר דרך השיר? חברה שלי ששמה לב למילים שינתה את זה ל"פיל פילון שמח מאד..." ועדיין, גם אם שמח וגם אם נבהל מה זה הכח הזה שיש ל"אבא"?
מי זה האבא הכל יכול הזה? איך זה שהילד ש"לא רגיל" שאבא בבית מיד עושה מאמץ עבורו ומצליח במשימה? למה הילד " נבהל מאד"? ואיפה האבא הזה בדרך כלל- הורים גרושים, אם יחידנית, או סתם אבא שעובד עד מאוחר..? (לעיון נוסף: "אינטליגנציה אבהית" ד"ר עלי כ"ץ)
בזיכרון הקולקטיבי שלנו האב הוא סמכות. איך שלא נהפוך את זה, למילה של אבא יש משקל שונה מאשר למילה של אמא. גם במשפחות שבהן האב כמעט לא נוכח (פיזית או מהותית), מילה של אבא פרושה סמכות. ושוב, כלל זה תקף גם במשפחות שבהן האם חזקה , סמכותית ודומיננטית. לאבא יש תפקיד במשפחה. והתפקיד הזה כולל גם הטלת מרות והנהגה של המשפחה. הרבה גברים בימינו נוטים לברוח מהאחריות של התפקיד בתירוץ, הנוח, של "אני ממילא בקושי נמצא" או "היא אחראית על הילדים- רק לה הם מקשיבים..." אז זהו שלא. התירוץ הזה לא מספיק טוב. כשגבר בוחר לקחת על עצמו את תפקיד האב הילדים מזהים מיד, בצורה לא מודעת, את הסמכות שפונה אליהם, ומצייתים. אבא זה סמכות. אבל כמו שאמר הדוד של ספיידרמן: "עם הכח באה גם אחריות". מהאחריות הזו הרבה גברים מעדיפים להתחמק... (והרבה נשים, אגב, גם מעודדות התחמקות..)
האם לאבא במשפחה שאנחנו בונות יש כח/ סמכות? האם אנחנו רוצות שתהיה לו סמכות ואחריות? האם אנחנו מאפשרות לו להיות סמכות או שרק אנחנו "יודעות ויכולות" לטפל נכון בילדים? האם מבלי משים נהיה לנו אבא מודרני וסמרטוט? או אולי אנחנו מעדיפות אבא סמרטוט כי ככה יותר נוח? איזה אבא הבעל שלנו בוחר להיות? איזה אבא אנחנו בוחרות שהוא יהיה?
או כמו ששר פו הדב:
" יומים שמים וגשם בלי מיים
נסה נא ללכת לאן אל מאין
תחוד לי חידה ואפתור לך שתיים,
יומים שמים וגשם בלי מים. "
זאת אומרת, שאלות שאלות אבל אין לי תשובות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה