"הילדים שלי חברים ממש טובים. אצלנו בבית לא רבים...אצלנו מדברים בשקט, מדברים על הבעיות" איזה בית אידיאלי, לכאורה. אבל מצד שני גם לא מביעים רגשות בעוצמה, לא מכירים את כל מנעד הרגשות שיש לנו, פוחדים מעימותים. לילדים חשוב להיחשף לשני הצדדים של מטבע הרגשות, גם הנעימים וגם הפחות נעימים. לדעת להכיר ולקבל גם את הצדדים הפחות נעימים של עצמם. ללמוד איך לא לפחד מהרוגז והכעס שתוקפים אותם... ואת זולתם. לדעת לקבל את הכעס כעוד רגש שיש לנו, בדיוק כמו שימחה ואהבה. להכיר בכך שהחיים הם לא תמיד רק צחוק וצהלה. ושגם זה בסדר.
אחים רבים? מעולה! סימן שאכפת להם. סימן שהם אוהבים ויותר מהכל סימן שהם ילדים רגילים... ריבים, הצקות, ואי הסכמות הם חלק טבעי ורצוי ממערכת היחסים בין אחים. כמו בני זוג, גם אחים צריכים לדעת איך לריב בשביל לדעת איך להתפייס ולהישאר ביחד, בשביל לגדול ולהיות חברים. אנחנו רבים, "שונאים" וכועסים רק על הקרובים אלינו ביותר. אלה שאנחנו מספיק בטוחים באהבתם בשביל לריב איתם מבלי לאבד את אהבתם. לאהוב ולשנוא זה שני צדדים של אותו הרגש. אני מסוגל לשנוא רק את מי שאני מסוגל גם לאהוב. אני יכול לכעוס רק על מי שמרגיז אותי, מי שאכפת לי ממנו וממעשיו.
ב"אוּזוּ ומוּזוּ מכפר קאקארוּזוּ" (ספרו הנפלא של אפריים סידון), מתוארים שני אחים, החברים הכי טובים. נופת צופים של יחסים של חברות, אהבה והיעדר ריבים...עד שיום אחד, בבגרותם, הם רבים! ומכיוון שלא תירגלו ריבים ואין להם כלים להתמודדות עם המצב שנוצר, הם נפרדים! הם לא משלימים, לא מדברים ובטח שלא סולחים. הם מנתקים ביניהם כל קשר עד יום מותם...אני מעדיפה שהילדים שלי יריבו כשהם קטנים, יריבו כשהם גדולים, ועדיין יישארו חברים.
יש משפחות שבהן מפחדים מריבים. לדעתם ריב מסמל בעיה, שלא לומר סכנה. המשפחות האלה לא מתורגלות בלריב ובלאבד שליטה ולתפישתן התפרצות רגשות וכעסים מאיימים על שלמות המשפחה. במשפחות האלה הרבה פעמים ההורים משתדלים לא לריב לפני הילדים. לא להרים את הקול ולא לאבד שליטה. לילדים האלו אין מודל ללמוד ממנו איך רבים ואיך מתפייסים. חסר להם המודל ממנו אפשר ללמוד מה עושים כשרבים.. איך מתפייסים. הם נדמים לאוּזוּ ומוּזוּ...
אין מה לעשות, אנחנו נוטים לריב לפעמים. ומפתיע יותר, אנחנו רבים רק עם חברים (אחים), לא עם זרים. ככה זה בחיים. זה גם מה שאני אומרת לילדי כשהם רבים. (לא תאמינו אבל גם הם רבים לפעמים). "יופי שרבתם. סימן שאכפת לכם. עם מי רציתם לריב? עם ילד שאתם לא מכירים שעובר לידכם במדרכה?" והם מחייכים במבוכה ומבינם את הכוונה.
אז איך מסתדרים ביניהם הילדים שלכם? לריב הם כבר יודעים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה