אפלטון...האם היא באמת מצליחה להבין את הילדים שלנו?

      " ניתן ללמוד על האדם יותר בשעה של משחק מאשר משנה של שיחות..." (אפלטון) וככה אני מכירה את הילדים המתוקים שהענקתם לי את הזכות להכיר (ולאהוב) בשבועיים האחרונים.
     יש לי את המוביל הטבעי: דואג, מטפל, משמח, ממציא ומשתף. חבר אמפתי ואוהב . בקיצור מנהיג החבורה.  איתו בחבורה יש, כמובן, את הגבר השני: הוגה דעות בעל שקט פנימי, בוחן, מתכנן, צוחק ומנסה להיות בענינים ולא להשאר מאחור... והבנות, נו בנות. למרות הגיל הצעיר הן בעלות תחומי עניין משותפים לשתיהן, הכוונה לנעליים אחת של השנייה כמובן. האחת אמא מודרנית קטנה: ביד אחת בובה ובשניה מכונית לכיבוי שריפה. רצה במרץ לעקב אחרי עיסוקי הבנים אך מתפנה גם לשירים וחיבוקים. השניה- דוגמנית על: סרט על הראש, משקפי שמש על העיניים ואין מאושרת ממנה עד ירושלים. שקט, נינוחות ושלווה זה כל מה שהיא  צריכה.
   זהו זו כל החבורה. קבוצה מנצחת, לדעתי.
   תודה על הרשות... אתם מפסידים!

איפה אתה חי?

איפה אתה חי?
גבולות. שוב גבולות...תינוק בא לעולם, איפה הוא נמצא? הנה אמא והנה אבא. זאת היד שלך וזאת היד שלי. איפה אף? מי לא עבר את השלב הזה עם המתוק הקטן שלו? אפילו לא חשבנו מה אנחנו עושים, פשוט עשינו. עזרנו לקטנציק להבין איפה הוא נמצא. איפה הוא ואיפה העולם. באיזה מרחב פיזי הוא מתקיים. עזרנו לו לגדול ולהרגיש ביטחון בעולם שלו.הוא כבר מכיר את גבולות גופו והחפצים סביבו, אבל מה עם גבולות ההתנהגות?
מהם החוקים שאנו רוצים שיהיו אצלנו בבית? מה הקו האדום שלי? איפה אני מציב את גבולות המרחב האישי שלי? (אולי רק כשזה נוגע לציוד הפרטי שלי כגון מצלמה יקרה, ציוד זכוכית יקר?) מדוע אני נמנע מלהעז ולהגיד לילד שלי לא?
בעצם הצבת גבולות לילד אנחנו מעניקים לו מתנה.אנחנו תוחמים אותו ועוזרים לו להבין את העולם בו הוא חי ואת חוקיו.אם אני בוחר לגור על פי תהום יהיה לי הרבה יותר כיף לשחק תופסת ולרוץ אם תהיה בקצה המצוק גדר. אני אוכל לרוץ חופשי ומאושר כי הגדר שומרת עלי. אבל מה אעשה אם לא תהיה גדר?
במצב כזה אני אשחק וארוץ אבל לא באמת בשחרור מלא. אני אבנה לעצמי גדר וירטואלית ואשים לב מעצמי מתי אני מתקרב לתהום. האפשרות שלי באמת להשתחרר ולהנות מהמשחק מוגבלת. אני כל הזמן צריך לשים לב איפה התהום. כל הזמן לבדוק.
איך אתם רוצים שהילד שלכם יגדל בחופש או בפחד ובלבול?

חשוב לשים גבולות להורים/שירלי יובל יאיר

הורה בלי גבולות
מרגיש שנכשל.
הורה בלי גבולות
הוא יצור מבולבל.
הוא זקוק להסבר,
מה החוק, מה הכלל?
לכן אני מקפידה, למשל:
להרדם בחצות,במתכונת קבועה,
להתעורר בלילה,בדיוק כל שעה,
לקשקש על הקיר,על היד על האף,
העיקר שלא ללכלך את הדף.
להשחיל את פרוסת הנקניק לאלבום,
כי חשוב להחזיר דברים למקום.
לאכול בכל הבית , רק לא במטבח,
כדי שהוא לא יהיה מלוכלך..

ואם ההורים משמיעים מחאה,
אל מול הכללים שאני מציעה,
אני מסבירה אז, במלוא הסימפטיה
"כדאי שתבינו, זו לא דמוקרטיה!"

חשוב להקנות להורים הרגלים,
כי הורים בלי כללים
הם פשוט אומללים.